איתור נזילות במצלמה תרמית

איך מצלמה תרמית מוצאת מים?

כל חומר פולט קרינת חום, והמצלמה התרמית מתרגמת אותה לתמונה שבה כל צבע מייצג טמפרטורה. מים משנים את הטמפרטורה של הקיר בשתי דרכים:

• אידוי — קיר רטוב מתקרר כשהמים מתאדים ממנו, ולכן אזור רטוב נראה בתמונה קר יותר מהסביבה.
• חום של מים חמים — צינור מים חמים שדולף מחמם את הריצוף או הקיר סביבו, ורואים כתם חם שמתפשט מנקודה אחת.

כך רואים במבט אחד את כל גבולות האזור הרטוב, ולעיתים גם את המסלול של הצינור עד הנקודה שממנה הכתם מתחיל.

מה המצלמה מראה — ומה לא

המגבלות האלה הן הסיבה שבודק רציני לא מסתפק רק בתמונה תרמית. כתם קר על קיר יכול להיות רטיבות, אבל יכול להיות גם גשר קור בבטון או מזגן שנשב על הקיר.

גם התנאים בחדר משפיעים. אחרי יום חם, כשקירות חיצוניים עדיין פולטים את החום שספגו, התמונה פחות חדה. שמש ישירה על הקיר, תנור שעבד ליד האזור הנבדק או מקלחת חמה שהסתיימה זה עתה יכולים ליצור כתמים שאין להם קשר לנזילה. לכן חשוב לדעת לקרוא את התמונה, ולא רק לצלם אותה.

מתי משלבים שיטות נוספות?

כמעט תמיד. התמונה התרמית אומרת "איפה להסתכל", והשיטות האחרות מאשרות "מה קורה שם":

• בדיקת מונה ולחץ — קובעת אם יש בכלל נזילה בצנרת הלחץ, ובאיזה קו.
• האזנה אקוסטית או גז עוקב — מסמנות את הנקודה המדויקת לאורך הקו.
• מד לחות — מאשר שהאזור הקר באמת רטוב, ולא רק קר.

פירטנו את השילוב הזה בדף איתור נזילה בצנרת, וכשהשאלה היא בכלל אם מדובר בנזילה או בעיבוי — בדף איתור רטיבות.

למה זו בדיקה שלא הורסת?

המצלמה עובדת מרחוק, בלי מגע ובלי קידוחים. לא מזיזים אריחים, לא מקדחים חורי בדיקה ולא מפרקים ארונות. גם שאר השיטות שמשלבים איתה — לחץ, האזנה, גז עוקב — לא דורשות פתיחה. פותחים רק בסוף, כדי לתקן, ורק בנקודה שכל הבדיקות הצביעו עליה.

תמונות תרמיות כתיעוד

מעבר לאיתור עצמו, התמונות התרמיות הן תיעוד טוב של היקף הרטיבות. הן נכנסות לדו"ח שמקבלים בסוף הבדיקה, ואפשר להגיש אותו לחברת הביטוח יחד עם שאר המסמכים — ראו איתור נזילה לביטוח. בדיקה תרמית חוזרת אחרי התיקון מראה אם הקיר מתייבש כמו שצריך לפני שצובעים.

רוצים להבין עוד? במאמר גילוי נזילה במצלמה תרמית הרחבנו על הטכנולוגיה, ובדף איתור נזילות תמצאו את כל שיטות הבדיקה.